"The TorahAnyTimes" Newsletter

הרב ישראל ברוג
החזר המס

''מאזני צדק, אבני צדק... יהיה לכם'' (ויקרא י''ט ל''ו)

אישה אחת עלתה עם בעלה מארצות הברית לבית שמש והחיים לא היו קלים כלל וכלל. כמי שנולדו וגדלו באמריקה, השינוי באורח החיים שהתנסו בישראל היה קיצוני. עם זאת, לרוב, הם הסתפקו במינימום. בעלה למד בכולל במשרה מלאה ושכר זה סיפק להם צרכיהם.

אך אז המצב התחיל להתדרדר. הם הצטרכו ללוות כסף ולבסוף הגיעו לחוב בסך שנים-עשר אלף דולר בסך הכל. אך זה לא התריע את הזוג מלהישאר בבית שמש. האישה החליטה שהיא תתחיל לנקות בתים מקומיים במאמץ להרוויח כסף נוסף. זו לא היתה עבודתה האידיאלית, בהתחשב בכך שהיא נאלצה להשקיע את כוחותיה בעבודה הנחשבת כפחותה תמורת שכר מינימום. אבל בינתיים, זו היתה התוכנית הטובה ביותר שעלתה על דעתם של הבעל והאישה.

והתוכנית הצליחה. חובם הגדול התחיל לרדת משנים עשר אלף לשמונת אלפים. אט אט עבודתה הנוספת של האישה נתנה את תמורתה ועזרה להם. אולם, בנקודה מסויימת, האישה לא יכלה לסבול עוד. היה מביך מדי להסתובב בבתי שכניה וחברותיה תמורת שכר עלוב. אז הזוג החליט לשאול את הרב שלהם אם לעבור מבית שמש לגור בעיר אחרת. אם ימכרו את ביתם, מסתבר שיוכלו לקבל שמונת-אלפים דולר ולשלם את חובם.

הרב שמע על צרתם וענה שמרגיש שהם צריכים להישאר במקומם, בבית שמש. הוא פנה לאישה ואמר: "יש לך אב? למה שלא תבקשי מאביך שיעזור לך?" אף על פי שרעיון זה נשמע סביר, האישה ענתה בשלילה: "אין לי אב. הוא נפטר כשהייתי קטנה." זה כל מה שהרב היה צריך לשמוע. "אם ככה," הוא התחיל, "אז יש לך אב יותר ממני. כתוב בתורה שד' הוא 'אב היתומים.' אם אביך איננו בעולם הזה, ה' הוא יותר מאבא בשבילך. לי יש אבי כשליח, ולך אין. את יכולה לפנות ישירות אל ד' ולבקש ממנו עזרה כמו אל אב."

האישה שמעה את דבריו ונהדמה: "אני לא מבינה. איך אוכל לדבר לאלקים כאילו הוא היה אבי במציאות?" נשמע כאילו היה זה מושג זר בשבילה. אבל הרב לא היה מוטרד כלל. הוא אמר לה להתנהג כאילו היא מדברת לאביה במציאות. "שבי בשולחן ודמייני שד' יושב מולךו ספרי לו למה את זקוקה. אמרי, 'ד', מאד קשה בשבילנו. האם תוכל לעזור, בבקשה?'" אבל היא עדיין התקשתה להבין. "אינני יודעת איך לדבר לאב משום שלעולם לא עשיתי כן." הוא הרגיע אותה ואמר לה לא לדאוג עד שלבסוף היא הסכימה לנסות. "ואת לא צריכה לדאוג שעכשיו יש מיתון," הוסיף הרב. "ד' הוא בעל כל הכסף והוא מספק את כולם. יש לו מספיק כדי לתת גם לך."

אחרי כמה ימים, כשהרב חזר לביתו, ראה הודעה הממתינה לו. היתה זו האישה מבית שמש איתה דיבר כמה ימים לפני כן. הוא הקשיב למסר והבחין בצורה ברורה את צליל ההתרגשות שנובע מקולה. הוא לא היה יכול להבחין את הפרטים, משום שדבריה היו מטושטשים. אבל ידע שאלו היו בשורות טובות.

מייד הוא התקשר אליה וכך היא אמרה: "לא תאמין מה קרה! זמן לא רב אחרי שדיברנו, חמותי הכינה את דווח המס שלנו. ציינו שנקבל החזר כספי בסך שלושת אלפים דולר. אבל אחרי סקירה נוספת, יותר זהירה, ראינו שהיו טעויות. בעלי לא הרגיש בנוח להגיש אותו ככה ולכן יצר קשר עם הרב שלנו. הוא אמר לנו לא לקבל את שלושת אלפים דולר בטעות. לאחר מכן התקשרנו לרואה חשבון שלנו וביקשנו שיעבור על המסמכים ויתקן אותם. כשעבר עליהם, גילה שבעצם עמדנו לקבל החזר כספי גדול יותר.

ועכשיו, ברגע זה ממש, יש לי צ'ק בידי... בסך שמונת אלפים דולר. בדיוק סכום חובנו!

לפעמים אנו דואגים איך ואם הכל יסתדר. אבל אל נדאג יותר מדי. כאשר אבינו בשמיים שומר עלינו, הכל אפשרי. אפילו חוב ונסיבות נואשות יכולים להתהפך ולעבוד לטובתנו. עלינו רק לבטוח בד' ולדעת שאף פעם אנחנו לא לבד.

הרב דניאל גלאטשטיין
הקדושה שבכל יהודי

''קדושים תהיו'' (ויקרא י''ט ב')

בהתחלת פרשת השבוע מופיע ביטוי מוזר מאוד. הפסוק אומר: "דבר אל כל עדת בני ישראל." רוב הזמן כתוב בתורה: "דבר אל בני ישראל." אבל בהקשר הזה, התורה מוסיפה שכל עדת ישראל חייבת להיות נוכחת, בלי יוצא מן הכלל. מה היה כל כך מיוחד בפרשת קדושים שכל יהודי חייב להשתתף במעמד זה?

פעם, הנשיא דווייט אייזנהאואר פגש את ראש הממשלה של ישראל, דוד בן-גוריון. בנקודה מסויימת במפגש זה אמר: "קשה מאד להיות נשיא ל170 מליון אנשים." ענה בן-גוריון: "אתה חושב שזה קשה? הרבה יותר קשה להיות ראש הממשלה לשני מליון ראשי ממשלה!"

לקח חשוב מאוד טמון בדברי בן-גוריון. אין כזה דבר "יהודי פשוט." מדבקות שעל המכוניות מכריזות "אני פשוטע איד!" - וזה מציין את העובדה שיהודי צריך להיות עניו, לברוח מהכבוד ולסבול עלבונות בלי להתיר להם להרתיעו. אבל בנוגע לשמירת המצוות, ללימוד תורה, לצמיחה רוחנית ולהשגת מדרגות בקדושה, אין כזה דבר "יהודי פשוט." כל יהודי יכול להשיג גדלות - וצפוי שישיג גדלות.

כשמדברים לנערים על שאיפה לגדלות, לרוב הם נמשכים לעניין. הם שואפים למטרות נשגבות ומכירים את שייכות ומשמעות השאיפות הגבוהות. אבל כאשר בוגרים ומתחילים לגדל משפחה, פעמים רבות השאיפה לגדלות ברוחניות מתחילה להתמעט. אנו מתייגעים ומרגישים שבעי-רצון במצב החיים שלנו.

בכוונה או שלא בכוונה, אנו מחליטים להיות מה שכינו החזון איש "בינוני בשיטה," מישהו שמסתפק בבינוניות. "מה אנו?" שואלים את עצמנו. "יהודי ממוצע. אני אשאר כמו שאני. זוהי מידת מטרותיי ומעלותיי ברוחניות ואני אסתפק בכך שאשאר ככה."

אך התורה מצווה אותנו אחרת: "קדושים תהיו!". פסוק זה נאמר לכל עם בני ישראל משום שלא משנה מצבם בעבר או בהווה, כל יהודי יכול להשיג גדלות. "אל תמעיט את ערכך. אל תהיה ממוצע, אל תהיה בינוני, ואל תהיה 'מספיק טוב'. תהיה גדול. השתדל להיות יהודי גדול, בקי בכל תחומי התורה, המתפלל בכוונה ובמשמעות וחי חיים נשגבים ולא נרתע מפני כל הגבלה גשמית או ארציץ." לכך אנחנו צריכים לשאוף.

באופן כזה נוכל להשאיל את מאמר בן-גוריון, "כולנו ראשי ממשלה." כולנו חלק מ"ממלכת כהנים'' (שמות י''ט ו'). איננו ממוצעים. אנו הרבה יותר מ"פשוטע איד."

הגמרא (ברכות נ' ע"א) מדברת על העניין הזה בדיוק:

'"והכתיב (ש"ב ז, כט) ומברכתך יברך (את) בית עבדך לעולם בשאלה שאני בשאלה נמי הכתיב (תהלים פא, יא) הרחב פיך ואמלאהו ההוא בדברי תורה."

כמו שמתברר בגמרא, בנוגע לעניינים רוחניים אין גבולות. אין זו תביעה מוגזמת מכל יהודי להיות גדול תורה ולהגיע למעלות נשגבות ברוחניות.

לזה בא הפסוק מתהילים להדגיש - "הרחב פיך ואמלאהו." שעבודנו במצרים הוביל אותנו לתהום בו שקענו למדרגה הרוחנית הכי נמוכה. לו נשארנו עוד מעט בסביבה כה מזהמת מבחינה רוחנית, היינו נופלים לנקודת האל-חזור. אך ד' הרים אותנו מגלותנו ולקח אותנו להיות עמו, עם סגולה, שחי מציאות נעלה. איך זה קרה? משום ששאפנו לחיות חיים מלאי קדושה ואלוקות. כשד' ראה את שאיפתנו העמוקה לחיות כך, נגאלנו והתקרבנו אליו בהר סיני, במתן תורה. אותו דבר יש בלימוד התורה. אל נגביל לעולם את שאיפותינו הנשגבות להיות בקיים בכל התורה כולה.

הרב יעקב ניימן זצ"ל, מחבר הספר המפורסם ''דרכי מוסר'', עוד מציין שרוב העולם רואה את הקדושה בשייכות רק לכומרים ומנהיגים רוחניים. בדרך כלל, האדם הממוצע אינו מצפה למדרגות גדולות בקדושה. אך אין בנוגע ליהודי. בפרשת קדושים, ד' אמר למשה לאסוף כל יהודי ויהודי לשמוע את דבריו, כי כל יהודי יכול להשיג קדושה. היא אינה רק לרבנים. ד' כביכול מרים כל יהודי בדשיו ואומר לו, "קדושים תהיו! לא רק שאינך יהודי פשוט, אתה יהודי יוצא דופן! לעולם אל תסתפק בבינוניות. אתה יכול להיות גדול כמו שאתה רוצה וחולם להיות. אפילו השמיים אינם הגבול."

הרב זכריה וולרשטיין
העש היפה

''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא י''ט י''ח)

פעם באה אליי ילדה בעלת צרכים מיוחדים ואמרה: "הרב, אני רוצה לספר לך סיפור על עש:

"פעם ישבה סבתא אחת במרפסת עם הנכדה שלה. בזמן שהן נהנות זו מחברתו של זו, המון פרפרים החלו להקיף אותן. אך לפתע, בין כל הפרפרים, עש אחד נחת על המרפסת. הנכדה הבחינה בעש וסברה שאין מקומו בין הפרפרים והורידה את נעלה כדי להרוג אותו. אבל סבתא שלה מנעה אותה. 'יקירתי, אל תהרגי את העש!' 'למה לא?' שאלה הילדה הקטנה. 'אספר לך את סיפור העש,' התחילה הסבתא.

"בהתחלה, כאשר ד' ברא את העולם, הוא ברא הרבה פרפרים. לא היה אף עש אחד. כאשר התקרבה השבת, ד' החליט לברוא קשת צבעונית. זה יהיה סימן לבריאה שלעולם לא יהרוס אותה. היתה רק בעיה אחת: ד' כבר השתמש בכל הצבעים. אף אחד לא נשאר. אז הוא הלך לפרפרים ואמר, 'אתם יכולים לתת לי את צבעיכם כדי שאוכל לעשות קשת צבעונית?' השיבו הפרפרים, ''ד', לא נחזיר לך את הצבעים שלנו. אתה נתת אותם לנו ואנחנו לא נחזיר אותם.''

אך אז קבוצת פרפרים אחרת ניגשה לד': 'ד', אתה בורא העולם. אם אתה חפץ לעשות קשת, בשמחה נוותר על הצבעים שלנו בשבילו!''

"תוך כדי הסיפור המקסים, סבתא הצביעה על העש שהנכדה עמדה להרוג. 'את רואה את העש הזה? הוא היה פרפר שוויתר על צבעיו. יש לו יופי יותר מהפרפר שיש לו את כל צבעיו!"

כשמוע את הסיפור הזה מילדה קטנה בעלת צרכים מיוחדים, הבנתי מה היא רצתה לומר. אמרתי לה, "אני יודע למה את מספרת לי את הסיפור הזה. את כמו העש שוויתר על צבעיו. את ויתרת על מי שאת באמת למישהו אחר בעולם. וזה מה שעושה אותך כל כך יפה."

כל אדם בעולם יפה. יש מאיתנו המבריקים בצבעים נהדרים כמו פרפר, ואחרים, מבחוץ, אולי נראים חסרי צבע ולא מיוחדים. אך האמת היא שכולנו זורחים ביופי האלוקי. ד' נפח באפו של כל אחד ואחת מאיתנו נשמה יקרה. בעצם, היופי הכי גדול מתגלה כשאנחנו נותנים מעצמנו לאחרים. מי שמוותר על יופיו הוא זה שזורח בצורה הכי יפה. אם אנחנו רוצים באמת להאיר את העולם בצבע, עלינו לתת מיופי עצמנו -- אהבתנו ודאגתנו -- לאחינו ואחיותינו. וכאשר נעשה כן, היופי הנוצץ מאיתנו יהיה עוצר נשימה.

הרבי יוסי מזרחי
שבת שלום!

''ואת שבתותי תשמורו'' (ויקרא י''ט ג')

פעם, יהודי לא-דתי התהלך ברחובות ישראל כשמצא תוכי אבוד. כנראה, הוא נמלט מבעלו ונחת, חסר-אונים, ברחוב. הוא דאג לחיי התוכי ולקח אותו לביתו.

ימים עברו לתוכי בכלאו החדש בבית החדש. סוף-סוף ליל שבת הגיע. אבל לאיש זה, השבת לא היתה שונה מכל יום אחר שבשבוע. כך הוא חשב. אך בקרוב הנחה זו תגיע לסופה.

''שבת שלום! שבת שלום!'' התוכי החל לברך את בעליו החדשים. ''שבת שלום! ושוב ''שבת שלום!'' הוא לא היה יכול לסבול עוד. במשך כל השבת נשמעו מפי התוכי רק שתי מילים אלו: ''שבת שלום!''

האיש הבין את המסר. הוא בעצמו התחיל לברך אחרים בברכת ''שבת שלום!'' ובעצם, הוא התחיל את מסעו בחזרה לחיק היהדות, בחזרה לשורשיו. ממש כמו נביא אשר דיבר ד' בפיו, אותו דבר קרה כאן. הכל הודות לציפור. כן, ציפור קטנה.

מסר קצר מאת הרבנית ימימה מזרחי

מעיין שלמילים ''משפחה'' ו''שמחה'' יש כמעט אותן אותיות. ההבדל היחידי הוא באות פ"א, כמו המילה פה. באמצעות ביטוי מילים טובות, מעודדות ומרוממות לבן/בת הזוג ולילדים, השמחה שורה בבית. הפה אינו אלא המפתח לבית מאושר.